מסכתות קטנות מסכת סופרים פרק כ
מצות הדלקתו, משתשקע החמה ועד שתכלה רגל מן השוק, ואף על פי שאין ראייה לדבר זכר לדבר, לא ימיש עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה לפני העם. ואם הדליקו ביום, אין ניאותין ממנו, ואין מברכין עליו, שכך אמרו, אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו. ואין חוששין לפתילתו להחליפו עד שיכלה.
תלמוד בבלי מסכת שבת דף כא:
אמר רבי זירא אמר רב מתנה, ואמרי לה אמר רבי זירא אמר רב: פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת - מדליקין בהן בחנוכה, בין בחול בין בשבת. אמר רבי ירמיה: מאי טעמא דרב - קסבר: כבתה אין זקוק לה, ואסור להשתמש לאורה. אמרוה רבנן קמיה דאביי משמיה דרבי ירמיה - ולא קיבלה. כי אתא רבין, אמרוה רבנן קמיה דאביי משמיה דרבי יוחנן - וקיבלה. אמר: אי זכאי גמירתיה לשמעתיה מעיקרא. - והא גמרה! - נפקא מינה לגירסא דינקותא.
וכבתה אין זקוק לה? ורמינהו: מצותה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק. מאי לאו, דאי כבתה הדר מדליק לה! - לא, דאי לא אדליק - מדליק. ואי נמי: לשיעורה. עד שתכלה רגל מן השוק, - ועד כמה? - אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: עד דכליא ריגלא דתרמודאי.
רמב"ם הלכות מגילה וחנוכה פרק ד הלכה ה
אין מדליקין נרות חנוכה קודם שתשקע החמה אלא עם שקיעתה לא מאחרין ולא מקדימין, שכח או הזיד ולא הדליק עם שקיעת החמה מדליק והולך עד ב שתכלה רגל מן השוק, וכמה הוא זמן זה כמו ג חצי שעה או יתר, עבר זמן זה אינו מדליק, וצריך ליתן שמן בנר כדי שתהיה דולקת והולכת עד שתכלה רגל מן השוק, הדליקה וכבתה אינו זקוק להדליקה ד פעם אחרת, נשארה דולקת אחר שכלתה רגל מן השוק אם רצה לכבותה או לסלקה עושה.
רא"ש מסכת שבת פרק ב סימן ג
ג' [דף כא ע"ב] אמר ר' זירא אמר רב מתנה אמר רב: פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת מדליקין בהן בחנוכה בין בחול בין בשבת - קסבר אסור להשתמש לאורה ולא אתי לאטויי, ותו ממדליקין בהן בחנוכה בשבת מכלל דאי כביא לא מדליקין לה, ש"מ כבתה אין זקוק לה.
והא דתניא: מצותה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק, לאו דאי כביא הדר מדליק לה אלא דאי לא אדליק מצי מדליק אבל מכאן ואילך עבר הזמן. הלכך אע"פ שמתרץ תירוץ אחר ראוי להחמיר ולהדליק נר חנוכה בתחלת הלילה. ונראה דלדידן שאנו מדליקין נר חנוכה בפנים ואין היכרא אלא לבני בית אין להקפיד על זה. אי נמי לשיעורא שיש ליתן שמן בנר שיהא דולק כשיעור הזה. א"נ אם אחר שדלקה כשיעור הזה, רצה לכבותה או להשתמש לאורה הרשות בידו. עד שתכלה רגל מן השוק עד כמה. רבי יוחנן אמר עד דכליא ריגלא דתרמודאי - פירוש עצים ידועים אצלם ונקראים תרמודא ובני אדם המביאין אותם נקראים תרמודאי ומתעכבין עד אחר שקיעה כמו חצי שעה עד שמגיעין לבתיהם:
טור אורח חיים הלכות חנוכה סימן תרעב
מצותה מסוף שקיעת החמה עד חצי שעה מן הלילה שאז העם עוברין ושבין ורואין בביתם ואיכא פירסומי ניסא, הילכך צריך ליתן בה שמן כזה השיעור, ואם נתן בה יותר יכול לכבות לאחר שיעבור זה הזמן וכן יכול להשתמש לאורה לאחר זה הזמן שעבר עיקר מצותה. ומ"מ עדיין זמנה כל הלילה ודלא כהרמב"ם ז"ל שכתב: שכח או הזיד ולא הדליק עם שקיעת החמה מדליק עד שתכלה רגל מן השוק עבר זה הזמן אינו מדליק, אבל אם עבר כל הלילה ולא הדליק לא ידליק ביום המחרת דשרגא בטיהרא מאי אהני וכן לא ישלים בלילה של אחריו שכבר עבר זמנו, וכ"כ ה"ר יצחק ב"ר יהודה. והתוספות כתבו דלדידן א"צ לדקדק בזמן שנתנו חז"ל שיעור שלא נתנוהו אלא להם שהיו מדליקין בחוץ ולאחר זה הזמן אין עוברין ושבין, אבל אנו שמדליקין בבית ואין היכירא אלא לבני הבית אין להקפיד על הזמן. וכתב בס"ה ומ"מ נכון להדליק בעוד בני הבית נעורין. ונראה שאף לדידן צריך לדקדק בשיעור שאע"פ שמדליקין בפנים כיון שמדליקין בפתח הבית והוא פתוח יש היכירא לעוברים ושבים:
בית יוסף
פרטי רמזי דינים המחודשים המבוארים בזה הסימן
[ב] נר חנוכה שלא הדליק בלילה אין לו תשלומין: מי שלא הדליק בליל שלישי אלא שני נרות:
א (א), ב מצותה מסוף שקיעת החמה עד חצי שעה מן הלילה וכו'. בפרק במה מדליקין (שבת כא:) תניא: מצותה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק, וכתבו הרי"ף (ט.) והרא"ש (סי' ג) דשיעור שתכלה רגל מן השוק הוי כמו חצי שעה אחר שקיעת החמה, ומפרש בגמרא דהיינו לענין דאי לא אדליק מדליק, ואי נמי לשיעורה, וכתבו הרי"ף (שם) והרא"ש (שם). 'אי נמי לשיעורה' כלומר שצריך ליתן שמן לתוכה כדי שתהא דולקת והולכת עד השיעור הזה, אם היתה דולקת והולכת עד השיעור הזה ורצה לכבותה או להשתמש לאורה הרשות בידו: ואהא דאמרינן דאי לא אדליק מדליק כתב הרא"ש (שם) אבל מכאן ואילך עבר הזמן הילכך אף על פי שמתרץ תירוץ אחר ראוי להחמיר ולהדליק נר חנוכה בתחלת הלילה, ומשמע מדבריו דהיינו לכתחלה, אבל אם עבר ולא הדליק ידליק מספק וכן כתבו התוספות (שם ד"ה דאי) בשם ר"י פורת. ולא היה לו לרבינו לכתוב ודלא כהרמב"ם (פ"ד ה"ה) שכתב עבר זה הזמן אינו מדליק מאחר שאף לדברי האומר מדליק אינו מדליק אלא מספק:
ומ"ש ואם עבר כל הלילה ולא הדליק לא ידליק ביום המחרת וכן לא ישלים בלילה שלאחריו וכו'. זה לשון המרדכי בפרק במה מדליקין (סי' רסח) השיב רבי מאיר (תשו' מהר"ם מרוטנבורג ד"פ סי' תרלד) בנר חנוכה שלא הדליק בלילה כך דעתי נוטה דכיון שלא הדליק שוב לא ידליק ודיחוי הוא כדתניא מצותה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק דאי לא אדליק מדליק משמע שלא עשה מצוה מן המובחר וביום אין פרסום הנס ניכר וכל שכן בשאר לילות לא ידליק עכ"ל. ומצאתי כתוב בתשובה אשכנזית (שו"ת מהרי"ל סי' כח) דלא בא הר"מ לומר אלא דאותו לילה אין לו תשלומין אבל אלילות אחרות לא קאי דנס כל יומא איתיה ולית דין צריך בושש. וכן איתא באגודה (שבת פ"ב סי' לא) ולא דמי לעומר (עי' לעיל סו"ס תפט) דהתם משום דכתיב (ויקרא כג טו) "תמימות תהיינה" אבל הכא כל חדא מצוה באנפי נפשה היא ומה שמוסיפין משום הידור הוא ע"כ. וכן כתב הרוקח (סי' רכו עמ' קכח) וזה לשונו: אם לא הדליק לילה אחד לא ידליק למחר או לילה האחרת מה שהיה לו להדליק אז, ולא דמי לקריאת שמע ותפלה דאמרינן בפרק תפלת השחר (ברכות כו.) שיחזור ויקרא ויתפלל ובשבלי הלקט (סי' קפו) הביא תשובת הר"מ ודבריו מבוארים שם כמו שכתבתי בשם התשובה האשכנזית: וכתוב בארחות חיים (הל' חנוכה אות י) מי שלא הדליק בליל שלישי אלא שתי נרות או בליל רביעי אלא שלשה זה היה מעשה בלוני"ל והחמירו שידליק מה שחסר להדליק ואין צריך לברך פעם אחרת כי הברכה שעשה בתחלה על חיוב כל הנרות עשאה. וכתב הרשב"א בתשובה מי שלא הדליק בלילה א' מכל הלילות שוב אינו מדליק שכבר הוא דחוי. עכ"ל. ונ"ל שפירוש דברי הרשב"א כמו שנתפרשו דברי הר"מ דאנר דאותו לילה קאמר דאין לו תשלומין:
ואהא דתניא מצותה משתשקע החמה כתב הר"ן (ט. ד"ה מצותה) לאו למימרא שלא יהא רשאי להדליק קודם אלא עיקר מצותה קאמר ואם רצה להקדים מקדים. אבל מדברי בעל הלכות גדולות (הל' חנוכה כה ע"ד) נראה דדוקא נקט משתשקע החמה עד כאן לשונו. ודברי הרמב"ם (פ"ד ה"ה) כדברי בעל הלכות גדולות שכתב: אין מדליקין נרות חנוכה קודם שתשקע החמה אלא עם שקיעתה לא מאחרין ולא מקדימין. ונראה שדקדק רבינו לכתוב מסוף שקיעת החמה משום דתחלת שקיעת החמה עדיין היום גדול כמו שכתבו התוספות בפרק במה מדליקין (לה. ד"ה תרי):
א (ב) וכתוב בשם מהר"ר יצחק אבוהב ז"ל שכתב בארחות חיים: (שם טו) מי שהדליק מבעוד יום אפילו בחול מפני שהוא טרוד יצא, והוא שיהיה בפלג מנחה האחרון דלא חמיר מהבדלה דאמרינן בה: (ברכות כז:) צלי של מוצאי שבת בשבת, מיהו צריך ליתן בה שמן יותר משיעור הדלקה כדי שתדליק עד דכליא רגלא דתרמודאי. עכ"ל:
שולחן ערוך
א אין מדליקין נר חנוכה קודם שתשקע החמה, אלא עם סוף שקיעתה, לא מאחרים ולא מקדימים. ויש מי שאומר שאם הוא טרוד יכול להקדים מפלג המנחה ולמעלה, ובלבד שיתן בה שמן עד שתכלה רגל מן השוק.
ב שכח או הזיד ולא הדליק עם שקיעת החמה, מדליק והולך עד שתכלה רגל מן השוק, שהוא כמו חצי שעה שאז העם עוברים ושבים ואיכא פרסומי ניסא; הלכך צריך ליתן בה שמן כזה השיעור, ואם נתן בה יותר יכול לכבותה לאחר שעבר זה הזמן, וכן יכול להשתמש לאורה לאחר זה הזמן. הגה: י"א שבזמן הזה שמדליקין בפנים א"צ ליזהר ולהדליק קודם שתכלה רגל מן השוק (ד"ע וטור בשם תוספות), ומ"מ טוב ליזהר גם בזמן הזה; ומיהו ה"מ לכתחלה, אבל אם עבר זה הזמן ולא הדליק, מדליק והולך כל הלילה; ואם עבר כל הלילה ולא הדליק, אין לו תשלומין. הגה: ובלילות אחרות ידליק כמו שאר בני אדם, אע"פ שלא הדליק בראשונה (מצא כתוב בשם מהרי"ל ואגודה וד"ע).
ערוך השולחן
א תניא [כ"א:] מצותה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק וזהו חצי שעה אחר השקיעה [רי"ף ורא"ש]. והרמב"ם בפ"ד דין ה' כתב אין מדליקין נרות חנוכה קודם שתשקע החמה אלא עם שקיעתה לא מאחרין ולא מקדימין. שכח או הזיד ולא הדליק עם שקיעת החמה מדליק והולך עד שתכלה רגל מן השוק. וכמה הוא זמן זה? כמו חצי שעה או יתר. עבר זמן זה, אינו מדליק. וצריך שיתן שמן בנר כדי שתהיה דולקת והולכת עד שתכלה רגל מן השוק. עכ"ל:
ב ומבואר מלשונו דאם מדליק אחר השקיעה א"צ ליתן שמן על חצי שעה אלא רק עד כדי שתכלה רגל מן השוק. וכן מבואר מלשון רבינו הב"י בסעיף ב' שכתב: שכח או הזיד ולא הדליק עם שקיעת החמה מדליק והולך עד שתכלה רגל מן השוק שהוא כמו חצי שעה שאז העם עוברים ושבים ואיכא פרסומי ניסא הלכך צריך ליתן בה שמן כזה השיעור. עכ"ל. וזהו כדברי הרמב"ם [וכ"כ המג"א סק"ב]:
ג וזהו הכל לדעת הרמב"ם דלאחר זמן שתכלה רגל מן השוק אינו מדליק. אבל הטור פסק דאם לא הדליק זמנה כל הלילה ודלא כהרמב"ם וכו' עכ"ל. וא"כ תמיד צריך ליתן כשיעור הזה ולכן כתב הטור את השיעור בראש סי' זה ע"ש להורות דתמיד יש שיעור זה. ולפ"ז גם האידנא שמדליקין בבית צריך ג"כ שיעור זה. ואפשר דבזה גם הרמב"ם מודה, דדווקא לדידהו דההיכר היה לבני רה"ר ואחר זמן כליית רגל מן השוק אין היכר למו, א"כ למה יתן שמן על אח"כ. אבל האידנא שההיכר לבני הבית שפיר צריך היכר למשך חצי שעה, וכן המנהג הפשוט ואין לשנות. [וצ"ע למה לא דיברו בזה בש"ע? ואולי מפני שזה היה להם דבר פשוט]:
ד ודע דגם בעיקר הזמן נחלקו הרמב"ם עם הטור והש"ע, דהרמב"ם כתב: עם שקיעתה, והיינו בתחלת השקיעה, אבל הטור והש"ע כתבו בסוף השקיעה והיינו בצאת הכוכבים כמ"ש בסי' תקס"ב. ודבר זה תלוי בהמחלוקת בעיקר זמן שקיעת החמה אם זהו תחלת שקיעה או סוף שקיעה כמבואר לעיל סי' רס"א דהרמב"ם ס"ל דהוא תחלת השקיעה והטור והש"ע הולכים בשיטת ר"ת שזהו סוף השקיעה כמ"ש שם. והעולם נוהגים כהטור והש"ע ומברכים נר חנוכה אחר תפלת ערבית. אבל יש נוהגים כהרמב"ם ומברכים אחר מנחה לזמן תחלת בין השמשות. ואע"ג דהאידנא ההדלקה היא בבית, מ"מ כל מה שאפשר לעשות כתקון חכמים עושין. ועוד דגם האידנא כשמדליקין אצל החלון יש היכר לבני רה"ר. ובמס' סופרים פ"כ משמע כהרמב"ם שאומר מצות הדלקתן משתשקע החמה ואם הדליקו ביום אין נאותין ממנו ואין מברכין עליו שכך אמרו אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו עכ"ל. ולאחר תחלת השקיעה הלא נאותין מהנר אך אין זה ראיה גמורה כמובן:
ה כתב רבינו הב"י בסעיף א' דיש מי שאומר שאם הוא טרוד יכול להקדים להדליק מפלג המנחה ולמעלה ובלבד שיתן בה שמן עד שתכלה רגל מן השוק עכ"ל וראיה לדבר זה שהרי בערב שבת מדליקין נר חנוכה קודם השקיעה ובאמת יש ליזהר בע"ש ליתן הרבה שמן יותר מהשיעור שבכל יום לכל הפחות בנר אחד כדי שידלק עד כדי שתכלה רגל מן השוק אך באמת משבת אין ראיה מפני שא"א בעניין אחר דאל"כ להרמב"ם דאחר שתכלה רגל מן השוק אין מדליקין כמ"ש אין מדליקין נר חנוכה במוצאי שבת אלא במקום דלא אפשר שאני וה"נ בע"ש כן:
ו כתב הטור בשם התוס' דלדידן א"צ לדקדק בהזמן שנתנו חז"ל שזהו רק להם שהיו מדליקין בחוץ ולאחר שתכלה רגל אין עוברין ושבין אבל לדידן שמדליקין בבית וההיכר הוא רק לבני הבית אין להקפיד על הזמן ורק להדליק בעוד שבני הבית יהיו נעורים ולא ישנים דא"כ גם להם אין היכר. והטור כתב וז"ל: ונראה שאף לדידן צריך לדקדק בשיעור שאע"פ שמדליקין בפנים כיון שמדליקין בפתח הבית והוא פתוח יש הכירא לעוברים ושבים. עכ"ל. וזהו בזמן הטור אבל עכשיו שמדליקין לגמרי בחדרים הפנימים א"צ לדקדק בהזמן אלא שידליק בעוד שבני הבית נעורים [ב"ח]. וזהו שכתב רבינו הרמ"א י"א שבזמן הזה שמדליקין בפנים א"צ ליזהר ולהדליק קודם שתכלה רגל מן השוק ומ"מ טוב ליזהר גם בזמן הזה עכ"ל, כדי לעשות כתקנת חכמים. ורוב ישראל נזהרים גם עתה להדליק בהזמן שקבעו חכמים. ויש מי שאומר דאפילו ללמוד אסור בהגיע הזמן ואם לא התפלל מעריב עדיין ידליק קודם ואח"כ יתפלל מעריב [מג"א סק"ה]. וזהו להמדליקים תמיד אחר מעריב אבל יש שלכתחלה מדליקין קודם מעריב אחר תחלת השקיעה כדברי הרמב"ם שהבאנו:
ז וכבר נתבאר שאפילו בזמן הגמ' לדעת הטור אם לא הדליק בזמנו מדליק כל הלילה וכ"ש עתה הכל מודים בזה ויש מי שרוצה לומר דאחר חצות ידליק בלא ברכה [שם סק"ו בשם רש"ל] ולא נראה לומר כן דכל זמן שבני הבית נעורים ידליק בברכה אך כשהם ישינים ידליק בלא ברכה [שם] שהרי אין היכר לשום איש ואנן בעינן שיהא היכר לאחרים לבד המדליק אמנם אם רק יש איש אחד או אשה אחת או תינוק ותינוקת קצת בעלי דעת יברך שהרי להם יש היכר ואפילו הדליקו כבר בעצמם מ"מ סוף סוף יש להם היכר אך לכתחלה ידליק בתחלת הלילה כשבני ביתו מקובצים יחד וקודם אכילה [שם] שאז ההיכר גדול ואיכא פרסומי ניסא:
ח אך אם עברה הלילה ולא הדליק נאבדה מצותה וביום לא ידליק דשרגא בטיהרא מאי מהני ואפילו אם ירצה להדליק בחדר אפל אינו מועיל דאין הדלקה ביום ואין לזה תשלומין מיהו בלילות האחרות מדליק כדרכו כמו שארי בני אדם אע"פ שהחסיר לילה אחת ודלא כיש מי שרוצה לומר דאבד כל הלילות ומדמי לה לספירה [עב"י] דאין זה דמיון דבספירה המספר הוא העיקר וכיון שהחסיר המספר שוב אינן תמימות אבל בנר חנוכה די בנר אחד מדינא ואין המספר מעכב ואיך יפסיד בזה שארי הלילות:
ט אם נתן הרבה שמן בנר יותר מהשיעור יכול לכבותה לאחר שהדליקה חצי שעה וגם מותר אח"כ להשתמש לאורה שלא הוקצה למצותה רק כפי השיעור ויש מי שאומר דלכבותה מותר אבל להשתמש לאורה אסור [שם סק"ד בשם רש"ל] דבשימוש אין היכר בין קודם הזמן לאחר הזמן ויש שכתבו שהמנהג גם שלא לכבות [שם בשם ב"ח] ובוודאי אם המנהג כן אין לשנות אבל אצלינו נהגו לכבות ויש לעשות פתילות נאות אבל לא ארוכות ונרות שעוה יש לעשות ארוכות דהוי נוי למצוה וגם הפמוט מצוה שיהא נאה ומהודר:
Subscribe to:
Post Comments (Atom)
No comments:
Post a Comment